Race to the stones 2016– סיכום מרוץ

מעט אחרי שעברתי את קו הסיום, ישבנו עייפים אך מרוצים בהאנגר ששימש את מסיימי המרוץ. סביבנו היו שרועים רצים נוספים, ברמות תשישות שונות. ביני ובין רץ מרומניה התפתחה שיחה שעסקה למרבה הפלא בריצה, לאחר מספר דקות שבהן נבחנו ברצינות אופציות למרוצים עתידיים במולדתו, העיר הבחור בפליאה שהיחידים שמסתובבים ,עומדים על הרגליים ולא מפסיקים לצחוק הם החבר'ה שלי.

אם הייתי צריך לסכם את חוויית המרוץ שלי בתמונה אחת , הייתה זו תמונה מאותה שנייה שבה הבנתי שהוא צודק.

Race to the stones   הוא מרוץ שמתקיים זו השנה הרביעית, לאורך הדרך העתיקה ביותר באנגליה. המספרים היבשים מדברים על 100 ק"מ , כ 1500 מטר טיפוס מצטבר, 9 תחנות ריענון לאורך המסלול, כמעט 3000 רצים במקצים השונים (שליחים 25 ק"מ כפול 4, 50 ק"מ, 100 ק"מ רצופים ו- 100 ק"מ שמחולקים ליומיים כולל לינה במחנה שהוקם במיוחד באמצע הדרך).

המשלחת שלנו כללה תשעה רצים ורצות, שניים במקצה ל 50 ק"מ ושבעה במקצה ל 100  ק"מ.

המרוץ עצמו מאורגן למופת. הכול קורה בזמן ובמקום והתחושה היא שכולם מסביב נמצאים שם רק בשבילך (ובשביל עוד אלפי רצים אחרים). המרוץ אינו מפסיק את החיים מסביב- בכפרים בהם עברנו המשיכו החיים כרגיל, במגרש הגולף אותו חצינו בריצה המשיכו המקומיים לשחק וחיכו בסבלנות עד שיאפשר להם לחבוט בין לבין, במקומות המעטים בהם רצנו על כבישים לא הייתה סגירה של הכביש לרכבים ופשוט רצנו בצד הדרך. הרכבים שחלפו על פנינו פשוט האטו והתחשבו.

תוואי השטח לא היה פשוט- חלק ניכר מהדרך רצנו בקוליסים צרים מאוד, בחלקים אחרים היו שורשים בולטים שגרמו לנפילות ולפציעות רבות אצל הרצים, באזורים אחרים השבילים היו דרכים רומיות ארוכות מאוד. מאחר ועד כמה שהיה ידוע לנו, היינו הישראלים הראשונים והיחידים במרוץ, לא יכולנו לקבל מידע מוקדם על תנאי השטח והמרוץ (אחד הלקחים העיקריים שלנו הוא שבמידת האפשר חשוב לדבר עם רצים שכבר השתתפו במרוץ ולקבל מהם מידע רלוונטי). מדד נוסף שהשפיע היה מזג האוויר- בניגוד לתחזיות המוקדמות שצפו כיסוי עננים כמעט מלא, המציאות הייתה של שמיים בהירים ושמש. עובדה זו בתוספת אחוזי לחות ושטח חשוף יצרו תנאים לא פשוטים למרות טמפרטורות לכאורה נוחות (25 מעלות). מצד שני לא ירד עלינו גשם…

מבחינה מקצועית ומניתוח המרוץ ותוצאותיו , הגענו מוכנים מבחינה גופנית -התוצאות הטובות של חברי המשלחת ( דן כרמי- מקום ראשון מעל גיל 40 במקצה ל50 ק"מ ו מקום חמישי כללי בגברים, דני בנימין- מקום שלישי מעל גיל 60 במקצה ל100 ק"מ) והמיקום היחסי הגבוה של חברים נוספים מצביעים על כך. האינדיקציה החשובה ביותר בעיני להצלחה במרוצי אולטרה היא ההתאוששות הגופנית בסיום המרוץ. העובדה שלמרות שהיה מרוץ קשה (100 ק"מ אף פעם אינו מרוץ קל!!!) ההתאוששות הפיזיולוגית של כלל הרצים בקבוצה הייתה מהירה וטובה ולאחר מספר ימי מנוחה חזרו חברי המשלחת לתכנית אימונים שמטרה התאוששות וחזרה הדרגתית לפעילות שוטפת

לסיכום, היינו שותפים למרוץ נפלא, מאתגר, קשה כמו שמרוץ אולטרה צריך להיות. היה לי הכבוד להוביל למטרה חבורה מובחרת ומופלאה שמעל הכול הפכו לחברים ולשותפים לדרך מדהימה. תודה לכול אחת ואחד מחברי הקבוצה ( אייל, דן, דניאל, דני, ערן, גילי, מעיין וקרן) על הכול.

אנחנו כבר עם הפנים למטרה הגדולה הבאה.