Fregona Trail Fest 2017- סיכום מרוץ

-Fregona Trail Fest 2017סיכום

מוצאי שבת 09 יולי 2017 ,שעה 23:00 . אנחנו עומדים נרגשים מתחת למגדל השעון במרכז העיירה. ברקע נשמעת הספירה לאחור. בעוד שניות ספורות נוזנק ל 82 ק"מ ,4600 מטר טיפוס מצטבר. Fregona Trail Fest, האתגר הנבחר לשנת 2017.

15 דקות מאוחר יותר מתחיל לרדת גשם שמתחזק בעקביות ולא מפסיק לרדת בחמש השעות הראשונות של המרוץ, ערפל שהופך את פנסי הראש למגבלה, הברקים מוסיפים ללחץ ,המסלול הופך לעיסת בוץ.

כך התחילה חוויה יוצאת דופן של ריצה, של התעלות גופנית ומנטלית ושל חברות .

השנה מנתה משלחת "פנו דרך אולטרה" 9 חברים- 6 למסלול הארוך (82 ק"מ,4600 מטר טיפוס מצטבר) ו 3 למסלול הביניים (45 ק"מ 2400 מטר טיפוס מצטבר).

חיפשתי מרוץ שמתקיים ביולי, לא גדול מדי , מרוץ ותיק שמתקיים מספר שנים, בשטח, עם מספר מקצים למרחקים שונים (בין 40-100 ק"מ) , טיפוס משמעותי אך לא רצוף (שמאפשר אימונים בתנאים דומים עד כמה שניתן בארץ), ונופים עוצרי נשימה כבונוס. Fregona Trail Fest עמד בכל הקריטריונים הדרושים- המקצה הארוך כלל 84 ק"מ 3300 מטר טיפוס, מקצה נוסף של 45 ק"מ 2200 מטר טיפוס ואפילו מקצה של 22 ק"מ ו1600 טיפוס. נרשמנו סמוך לפתיחת ההרשמה ,בינואר. מהר מאוד עדכנו המארגנים את גרף הגבהים ל3800 מטר ובהמשך ל4600 מטר. גם מסלול הביניים עודכן וגרף הגבהים שלו עמד על 2400 מטר טיפוס מצטבר.

השינוי בגרף הגבהים גרם ללא מעט לבטים בנוגע לבחירה במרוץ כמטרה. לאחר לא מעט מחשבות והיסוסים החלטתי לא לשנות את היעד ולבטוח בתחושת הבטן שלי וביכולת הקבוצה לעמוד באימונים ובסופו של דבר גם במטרה שהפכה למשמעותית הרבה יותר. תכנית האימונים עודכנה תוך כדי תנועה והותאמה למטרה החדשה שכללה טיפוס של 30% יותר מאשר בתכנית המקורית במסלול הארוך וכ 10% במסלול הביניים.

אתגר נוסף באימונים היה שילוב בין הטיפוס המצטבר ומרחק הריצה- צבירת גובה באימוני סוף השבוע באה על חשבון מרחק הריצה ולכן היה צורך לשלב גם אימונים בתוואי שטח מתון יחסית ,ללא טיפוס משמעותי, כדי לצבור קילומטרז' ולחוות את המשמעות של ריצה למרחק. במהלך האימונים שולבו מספר אירועי שיא- מחנה אימונים בדרום, השתתפות בהר לעמק (בניית המקטעים והתאמתם לצרכי האימונים הספציפיים שלנו) , טיפוסים בצוק מנרה ואימון ארוך אחרון בחרמון שכלל סימולציה של תנאים הדומים ככול האפשר לתנאי המרוץ- תחילת ריצה בלילה וארוחת ערב מוקדמת (המקצה הארוך הוזנק ב23:00 וכלל ריצה ארוכה בלילה עם פנסי ראש וצורך בהתארגנות מיוחדת בנוגע ללינה ואוכל לפני המרוץ).

הגעתי לאיטליה ברגשות מעורבים, מצד אחד ידעתי שעשינו הכנה טובה ויסודית, הכרנו את המסלול מצוין, עבדנו קשה ומדויק בהתאם לשיפועים הצפויים לנו בעליות ובירידות. הקבוצה שהתגבשה באימונים הייתה נפלאה, חבורה חזקה, רצינית ומגובשת והאמנתי בלב שלם ביכולת של כל אחד ואחת לעמוד במשימה. מצד שני האתגר היה עצום ,גדול יותר מהתכנון המקורי, מרוץ קשוח שהכול יכול לקרות במהלכו (באתר Run Ultra קיבל המרוץ את הסיווג Brutal שהוא בסיווג הגבוה ביותר ששמור למרוץ מאתגרים במיוחד. אגב, את המידע הזה שמרתי לעצמי עד לסיום המרוץ….)

התחושות הללו ליוו אותי אל קו הזינוק. כמו בכל מרוץ בסדר גודל כזה ההתרגשות והמתח גדולים (אחרת כנראה לא היינו עושים את מה שאנחנו עושים….). הדאגה והרצון לראות את כל חברי הקבוצה עומדים במשימה עומדים לנגד עיני לפני ובמהלך המרוץ ולכן כאשר נוסף למשוואה גם מזג אוויר קשה במיוחד, שהפך את התנאים לכמעט בלתי אפשריים, הדאגה הלכה וגברה ביחס ישר לדרגת הקושי. בזבזנו זמן יקר ואנרגיה כדי להתגבר על המסלול הבוצי ועל השלוליות שנקוו לאורך המסלול וגם טעות בדרך של כ-4 ק"מ לא תרמה במיוחד. מלכתחילה נדרשנו למאמץ עילאי כדי לעמוד במשימה וכעת חששתי שהתנאים החדשים לא יאפשרו לכולנו לסיים את המרוץ ולעמוד במשימה. חששתי שדן ונטלי לא יצליחו לעמוד בלוח הזמנים ולהגיע בזמן, פחדתי ששי ,שהעמיד אותי בפני דילמה קשה וביקש בדרך שאתקדם ואשאיר אותו מאחור כדי שימשיך בקצב שלו, ייכנע למשבר ויפרוש, דאגתי שהשלפוחיות יכריעו את יניב ויכריחו אותו לעצור ולא ידעתי מה מצבו של וואדים ושל שלושת החבר'ה שזינקו בבוקר ל45 ק"מ. במהלך המחצית השנייה של המרוץ ניסחתי פעם אחר פעם את דברי הניחומים שלי לאלו שנשרו בדרך וניסיתי, ללא הצלחה יתרה ,לשכנע את עצמי שלמרות הכול ,כולם בסדר.

לאחר מה שהרגיש כמו נצח (כ-18 שעות ליתר דיוק- 3 שעות מאוחר יותר מהצפי המקורי ,תודות לגשם ולטעות בדרך) הגעתי, יחד עם יניב לקו הסיום. הדבר הראשון שעשיתי (לאחר הקפיצה המסורתית בסיום…) היה לבדוק מי מחברי הקבוצה נמצא במתחם. לשמחתי הרבה היו שם רק אייל, מרטין ויואב שסיימו את המסלול הבינוני בהצלחה וואדים שהגיע מעט לפנינו. המשמעות הייתה ששי, דן ונטלי עדיין במשחק. המארגנים ,שהיו נפלאים מרגע הרשמתנו למרוץ, ראו את הדאגה ומהרו לברר עם הבקרים בשטח מה מצבם של יתר חברי הקבוצה וכך קבלנו אישור שהם מתקדמים ושהכול כשורה. שי הגיע לא הרבה אחרינו, כך שכולנו התפנינו למרוץ נגד הcut off  של נטלי ודן. 25 דקות לפני סגירת המרוץ הגיעו השניים לקו הסיום וזכו לקבלת הפנים המרגשת ביותר שחוויתי בכל הקריירה שלי כמאמן וכרץ. מארגני המרוץ ,במחווה מדהימה, נעמדו וקבלו את נטלי ודן בשתי שורות ולרגע קצר אחד הפכו לחלק בלתי נפרד מאתנו, התרגשו, שמחו ובכו כאילו היו חלק מהמשלחת הישראלית.

עוד מסע מוצלח הסתיים. יצאנו לדרך בתחילת ינואר, עברנו מאות שעות יחד, אלפי ק"מ ואין ספור עליות, צברנו יחד חוויות רבות, רכשנו חברים חדשים, התרגשנו אחד עם השני ואחד למען השני. Fregona Trail Fest היה מסע יוצא דופן שיצר עבור מי שהיה שם חוויה חזקה במיוחד. עבורי זאת הייתה חוויה של התעלות פיזית ומנטלית יוצאת דופן של קבוצה מדהימה שהיה לי הכבוד לאמן ולהדריך לקראת מטרה מאתגרת במיוחד. תודה לכל מי שלקח חלק במסע המופלא הזה ותרם את חלקו להצלחת המשלחת ולעמידה במטרה: נטלי, יואב, מרטין, אייל, דן, יניב, שי וואדים.

וכמו בכל בשנה – אנחנו כבר עם הפנים לאתגר הגדול הבא…..

http://www.panorun.co.il/